Posted on

‘כאן ועכשיו’ – פרק 3

פודקאסט הרב שרקי

פרק 3 – בן השפחה ובן הגבירה

 (מתוך הסדרה ‘היחס לאיסלם’)

הפרק השלישי בסדרה עוסק ביחסים השורשיים בין האיסלם ליהדות תוך התחקות אחר האבות. מה היחסים המורכבים בין הגר לבין שרה? מה הכוח הראשוני באברהם שהאיסלם אימץ אליו? ואיך עד היום רואים ברחבי העולם את הניסיון של בני ישמעאל לברר את מקומם בעולם.

לשמיעת הפרק – כנסו

Posted on

‘כאן ועכשיו’ – פרק 4

פודקאסט הרב שרקי

פרק 4 -אדום, ישמעאל וישראל

 (מתוך הסדרה ‘היחס לאיסלם’)

הפרק הרביעי בסדרה עוסק בקדושת הפרט וקדושת הכלל הטמונים באברהם ויוצאים דרך ישמעאל ויצחק. האם ארץ ישראל מחזקת את קדושת הפרט או קדושת הכלל ומה בעצם מנסה ישמעאל לעשות בנסיון אחיזתו בה? עוד נעסוק במשולש העתיק של שלושת הכוחות, איך אדום משפיע על ישמעאל, ומה ביחד הם מבקשים מאיתנו.

Posted on

‘כאן ועכשיו’ – פרק 2

פודקאסט הרב שרקי

פרק 2 – קבלת האיסלם על ידי היהדות

 (מתוך הסדרה ‘היחס לאיסלם’)

הפרק השני עוסק בשאלה האם מוחמד אכן נביא ואם כן, מה למעשה הבעיה שלנו, עם האיסלם.

לשמיעת הפרק – כנסו

לפרק השלישי

Posted on

‘כאן ועכשיו’ – פרק 5

פודקאסט הרב שרקי

פרק 5 -הפסקת אש ותפקיד ישראל

 (מתוך הסדרה ‘היחס לאיסלם’)

הפרק החמישי הוא מעט שונה מהפרקים הקודמים. הפעם אנו דנים על המצב מדיני בטחוני ומנסים להבין איפה טעינו, כעם, שהגענו למצב המאוד לא לברור הזה בסוף מערכה כל כך ארוכה… אם אפשר לקרוא לזה סוף מערכה (רמז: אי אפשר).

Posted on

‘כאן ועכשיו’ – פרק 1

פודקאסט הרב שרקי

פרק 1 – אמונת הייחוד ביהדות ובאיסלם

(מתוך הסדרה ‘היחס לאיסלם’)

בעיצומם של ימים קשים אלו, שחיילנו ואזרחינו עומדים נחושים במערכה בעזה וסביב לה, חשוב להעצים את החיבור הרוחני ואת הלימוד. אבל היות ולפעמים קשה להשליך מהלימוד הכללי לענייני היום, בקשנו מהרב לחלוק איתנו את תפיסתו הרוחנית לגבי המלחמה בעזה. התוצאה היא מבט מעמיק יותר על הקשר בינינו לבין האיסלם. הפודקאסט מוקלט מידי שבוע – אז אם יש לכם שאלות או הערות, אנא שתפו אותנו על מנת שנוכל כולנו להעמיק את ההבנה שלנו של מה שקורה סביבנו, כאן ועכשיו.

לשמיעת הפרק – כנסו

לפרק השני – לחץ כאן!

 

Posted on

בלק – בלעם דה ניטשה

מבין הפרשנויות הרבות שניתנו לדברי חז”ל שבאומות העולם קם כמשה, והוא בלעם בן בעור, נראית במיוחד הסברתו העמוקה של המהר”ל כזו שנוגעת בשורש העניין: מה שמשה הוא לישראל, כלומר תמצית הנפש של כלל ישראל, בלעם הוא לאומות העולם, כלומר תמצית האנושות במה שהיא מנוגדת לישראל.

עמידתו מבחוץ דווקא, היא המעלה אותו מעל חשבונות קיטרוגיים של מה שנעשה בשיטים בזמן נבואתו, כך שעינו רואה את מעלתה העצמית של האומה. הוא רואה את גדולתה עד כדי להשתוקק לגורל אישי הדומה לשל עם ישראל: “תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו”.

אלא שהכרה זו עצמה מביאה אותו לידי אנטישמיות שאין כמוה, מתוך קנאה כבושה המרקבת את עצמותיו. עצת בלעם להחטיא את ישראל אינה מסתכמת ברשעות קטנונית של יצרים נמוכים. זוהי הדרך לבטא את הניגוד המוחלט בין האנושיות הטבעית, החפצה להישאר כזאת, לבין התביעה ליחס אל האלוהות הנבדלת, הטרנסצנדנטית, שעם ישראל מייצג.

המתח העוין הזה מופיע בעידנים מאוד מוגדרים בהיסטוריה: כל פעם שהאומה עומדת לתפוס מקום פוליטי של ממש על במת ההיסטוריה. הביטוי הראשון לשאיפה הרסנית זו היה בשעה שבצבצה הזהות הלאומית בשעה שברח יעקב מלבן, וביקש אז לבן (סבו או גלגולו הקודם של בלעם) לעקור את הכל. כך גם בשעה שעומדים ישראל על פתחה של ארץ כנען, כשבא בלעם לעקור את האומה משורשה, ואף כך בדור של ערב התחיה הלאומית בעת החדשה. דווקא אז קם גלגולו המודרני של בלעם בדמות הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה. מצד אחד יכול היה לכתוב: “יבוא היום הגדול… וא-לוהי ישראל עתיק היומין ישמח אז ביצירת עולמו ובעמו, וכולנו כולנו נגילה ונשמחה אתו” (מתוך ‘דמדומי שחר’ כפי שתרגם הרצי”ה קוק, לנתיבות ישראל, מהד’ בית אל ח”ב עמ’ רצ-רצא), ויחד עם זאת ביטא את עוינותו כלפי החשש, לדבריו, שאירופה תיפול בידי היהודים, הכרה הבאה לו דווקא מתוך הבנתו את גדולת העם הזה.

הלקח הראשי מנבואת בלעם הוא: “הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב”. כאן המקום לתקן טעות מצויה. “לא יתחשב” במקרא הוא: לא כלול בחשבון, ולא אדישות חלילה. העם שנבחר כדי לקיים “ונברכו בך כל משפחות האדמה”, בודאי שמתעניין ודואג לגורלם של כל הנבראים בצלם. אלא שעל מנת לרומם את בני האדם, יש הכרח שלא להיות מנוי בכללם, ומתוך כך להשפיע שפע טובה וברכה לכל באי עולם.