יש הבדל עצום בין התפיסה הרווחת אצל האדם המודרני לבין תפיסת האדם העתיק, בכל הנוגע למערכת היחסים בין האדם לטבע. המחשבה שקיים יחס בין מצב העולם הטבעי לבין מצבו המוסרי של האדם? ‍‍כה אייר תשעג - 05/05/2013

באה לידי ביטוי בפרשה השניה של קריאת שמע, כשהתורה מודיעה שירידת הגשם תלויה במעשיהם של בני אדם. רעיון זה, נראה מחוסר הגיון עבור האדם המודרני, והוא מקבל אותו רק מכוח נאמנותו למסורת הדתית. לעומת זה, האדם העתיק, הרגיל לתפוס את העולם באחדותו הכוללת, מבין בלא כל קושי שהפרת האיזון הטבעי והפרת סדרי החברה האנושית, תלויים זה בזה. על רקע זה ניתן להבין את פיוטו המשובב של רבי שלמה אבן גבירול “שפעת רביבים”, הפותח את תיקון הגשם בשמיני עצרת. מתוך עשר שורותיו, ארבע חרוזים בלבד מדברים ישירות על הגשם, ושאריתם על גאולת ישראל והאנושות. אין זה אלא שהמשורר רואה בירידת הגשמים ענף של התיקון הכללי של המציאות כולה. כאשר הגשמים יורדים יש ביטוי לפיוס כללי בתוך הסדר הטבעי, ונפתח על ידי כך פתח לשאר התיקונים, של היציאה מהגלות ותיקון העולם בכלל: “שפעת רביבים, יוריד מזבוליו / להחיות זרע, ולתת פרי יבוליו / מטר יורה ומלקוש, יוריד עם אגליו / היות דשן ושמן, כל פרי עץ ועליו”. כל אלה בקשה להפרחת צמח השדה ופרי העץ. מתוך שהמשורר מצפה שתיענה תפילתו, הוא צופה גם לביאת המשיח: “חיש ושלח עופר”. בקשת החשת הגאולה היא בניגוד לנאמר בשיר השירים שהגאולה תבוא רק אחרי כליון הרע: “עד שיפוח היום ונסו הצללים”. אדרבה מבקש המשורר “טרם ינוסון צלליו”.