כִּי-יֵלֵךְ מַלְאָכִי, לְפָנֶיךָ, וֶהֱבִיאֲךָ אֶל-הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי, וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי; וְהִכְחַדְתִּיו. לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם: כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם, וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם. וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה’ אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ. (כג, כג-כה).
בפסוקים אלו יש הבטחה שאם נעשה את מה שה’ אומר, אז יהיה לנו טוב. ניתן להבין זאת כשכר מאת ה’ על קיום מצוותיו. למשל, אם נניח תפילין ננצח במלחמה. אך מה הקשר בין התפילין לבין הניצחון? דבר דומה יש בפרשת והיה אם שמוע. אם תשמעו בקול ה’ יהיה גשם. מה הקשר בין קיום דברי ה’ והבעיה המטרולוגית?